גיוון והכלה במדע אזרחי

צילום תמונת הנושא: Henry Cook (eBird)

מדע אזרחי הוא תחום מתפתח המשלב אזרחים בתהליכי מחקר מדעי, החל מאיסוף נתונים ועד, לעיתים, לניתוחם ולהפצתם. בשנים האחרונות גוברת ההכרה בכך שמעורבות ציבורית במדע יכולה לתרום לא רק לקידום ידע מדעי, אלא גם לחיזוק הדמוקרטיה של המדע, להגברת אמון הציבור במדע ולפתרון בעיות חברתיות וסביבתיות. עם זאת, על אף הפוטנציאל הרחב, מחקרים מצביעים על כך שההשתתפות במדע אזרחי אינה משקפת באופן מלא את המגוון החברתי הקיים – משתתפים רבים הם בעלי השכלה גבוהה יותר, ממעמד סוציו־אקונומי גבוה יותר ולעיתים קרובות מקבוצות הרוב ואילו קבוצות מיעוט, אוכלוסיות מוחלשות ותושבי פריפריה מיוצגים פחות, כלומר קבוצות רבות נותרות מודרות מתהליכים אלו.

גיוון והכלה במדע אזרחי מתייחסים לעידוד השתתפות של כל חברי החברה, ללא קשר למעמדם החברתי, הרקע הסוציו־תרבותי שלהם, מגדר, השתייכות דתית, רמת אוריינות או גיל, במדע האזרחי.

הגורמים להדרה של קבוצות במדע אזרחי

הדרה במדע אזרחי לא נובעת רק מחסמים טכניים או לוגיסטיים, אלא משורשים עמוקים יותר הקשורים לאופן שבו ידע מדעי מיוצר ומנוהל. אחד הגורמים המרכזיים הוא חוסר התאמה בין מטרות הקהילה לבין מטרות המחקר. פעמים רבות פרויקטים של מדע אזרחי מוגדרים מראש על ידי חוקרים או מוסדות, תוך התמקדות בשאלות מחקר מדעיות שאינן בהכרח רלוונטיות לחיי היומיום של המשתתפים הפוטנציאליים. כאשר הקהילה אינה רואה את הערך הישיר של המחקר או את תרומתו לצרכים המקומיים שלה, המוטיבציה להשתתפות פוחתת, והפרויקט נותר מוגבל לקבוצות שכבר מחוברות לעולם המדע.

גורם מרכזי נוסף הוא חסמים מבניים ותרבותיים רחבים, כגון חוסר אמון במוסדות מדעיים, מגבלות זמן ומשאבים, או העדר נגישות פיזית וטכנולוגית (מפורט בהמשך). השתתפות במדע אזרחי דורשת לעיתים מחויבות מתמשכת, שימוש בכלים דיגיטליים או ניידות פיזית, תנאים שאינם זמינים לכלל האוכלוסייה. כמו כן, משימות מסוימות דורשות ידע מוקדם או תיווך מקצועי, דבר שמגביל את היכולת של אנשים ללא רקע מתאים להשתלב.

מדע אזרחי מתבסס לעיתים על שפה מקצועית, מושגים מדעיים מורכבים או פלטפורמות דיגיטליות שאינן מותאמות לכלל האוכלוסייה. הנגשת השפה והמושגים חיוניים לכלל האוכלוסיות ובפרט לאוכלוסיות השונות מטיפוס המשתתף הממוצע של מדע אזרחי ולעיתים קרובות מיזמי מדע אזרחי עושים מאמץ בתחום. שימוש בשפה ובמושגים שאינם נגישים או שאינם מכילים עלולים להרתיע משתתפים פוטנציאליים, במיוחד אנשים עם רמות אוריינות שונות, דוברי שפות שונות או אוכלוסיות שאינן מורגלות בשיח מדעי. מעבר לכך, בארצות הברית רווחת תפיסה שעצם השימוש במונח “מדע אזרחי” עשוי להיתפס כמדיר עבור קבוצות מסוימות, למשל מהגרים או אנשים שאינם בעלי אזרחות, ולכן עולה הצורך בשפה מכילה יותר, כגון “מדע קהילתי” או “מדע השתתפותי”.

היבט משמעותי נוסף הוא יחסי הכוח הלא שוויוניים בין חוקרים לבין משתתפים. במדע אזרחי מסורתי, החוקרים הם אלו שמגדירים את מטרות המחקר, שיטות העבודה והפרשנות של הנתונים, בעוד המשתתפים נתפסים לעיתים קרובות ככוח עבודה לאיסוף נתונים בלבד. מודל זה משמר היררכיה בין “מומחים” לבין “לא־מומחים”, ומגביל את יכולתם של משתתפים להביא לידי ביטוי ידע מקומי, ניסיון חיים ותובנות ייחודיות. עבור קבוצות שחוו הדרה היסטורית ממוסדות מדעיים, גישה זו עלולה להעמיק תחושת ניכור וחוסר אמון.

לבסוף, גם בתוך הפרויקטים עצמם עלולים להיווצר “צווארי בקבוק” שמגבילים הכלה, כגון פרשנות נתונים מורכבת או תהליכים ארוכי טווח שמובילים לנשירה של משתתפים. כאשר אין תמיכה מספקת, הכשרה מותאמת או דרכי השתתפות גמישות, משתתפים מקבוצות מוחלשות הם הראשונים לפרוש.

כלומר, ההדרה במדע אזרחי היא תוצאה של שילוב בין גורמים מבניים, תרבותיים וארגוניים. כדי להתמודד עמה, נדרש שינוי עמוק בתפיסת המדע האזרחי ומעבר ממודל היררכי וממוקד־חוקרים למודל שיתופי, מכיל ומבוסס קהילה. מאידך, יש לקחת בחשבון שככל שהמודל יהיה יותר השתתפותי, ידרשו יותר מעורבות ומשאבים מהמשתתפים ולא תמיד הם יכולים להשקיע את הזמן שנדרש לקיום מודל כזה, לפיכך צריך ליצור מודל שיתופי מאוזן.

חשיבות הגיוון וההכלה במדע אזרחי

להלן מספר יתרונות המהווים מניעים לפעול לקידום גיוון והכלה של אוכלוסיות מודרות במיזמי מדע אזרחי: 

•  שיפור איכות המחקר והידע – שילוב אוכלוסיות מגוונות במחקר מדעי מאפשר הכנסת נקודות מבט שונות, ידע מקומי וניסיון חיים ייחודי. משתתפים מקבוצות שונות פועלים לעיתים כ”מומחי שטח”, ומסייעים בזיהוי בעיות, בהגדרת שאלות מחקר רלוונטיות ובהבנת הקשר המקומי של הנתונים. כתוצאה מכך, המחקר הופך מדויק, עשיר ורלוונטי יותר למציאות החברתית והסביבתית.
• קידום צדק חברתי ודמוקרטיזציה של המדע – הכלה במדע אזרחי אינה רק עניין של ייצוג, אלא של חלוקת כוח. מדע אזרחי מכליל מאפשר לקבוצות שלעיתים מודרות מתהליכי קבלת החלטות להשמיע קול ולהשפיע על ידע, מדיניות וסביבה. גישה זו מחזקת את הרעיון של מדע כמרחב דמוקרטי, שבו ידע נוצר בשיתוף ולא רק על ידי מוסדות אקדמיים.
• חיזוק אמון במדע ובמוסדות – כאשר קהילות משתתפות באופן פעיל במחקר, מתפתחת תחושת שייכות ובעלות על התהליך והתוצרים. הדבר מוביל להגברת אמון הציבור במדע ובמוסדות, במיוחד בקרב קבוצות שחוו בעבר הדרה או חוסר אמון בממסד. 
• קידום חדשנות מדעית – מחקרים מראים כי גיוון קבוצתי תורם לחדשנות. שילוב של נקודות מבט שונות מאפשר חשיבה יצירתית, זיהוי פתרונות חדשים והתמודדות טובה יותר עם בעיות מורכבות. במדע אזרחי, גיוון זה מתבטא גם בהרחבת בסיס הידע וגם ביצירת קשרים חדשים בין מדע לחברה.

דרכים לקידום גיוון והכלה במדע אזרחי

1. שיתוף קהילות כבר משלב התכנון – אחד העקרונות המרכזיים הוא מעבר ממודל שבו הציבור רק אוסף נתונים למודל של שותפות מלאה (co-creation). משמעות הדבר היא שקהילות משתתפות בהגדרת הבעיה, בתכנון המחקר ובקבלת החלטות. מהלכים כאלו מתאימים בעיקר לרשויות מקומיות או ארגוני סביבה הרוצים לפעול עם קהילה מקומית בהתאם לצרכי המקום והקהילה. 

2. אימוץ גישה מבוססת חוזקות – במקום לראות בקבוצות מסוימות “חסרות ידע”, יש להכיר בכך שלכל קהילה יש ידע ייחודי בעל ערך מדעי. אוכלוסיות מקומיות מכירות טוב יותר את השטח וזמינות יותר ולכן עשויות לתרום ידע שאין למדע בלי הקהילה. הכרה זו תורמת להעצמה ולשיתוף פעולה אמיתי. 

3. תכנון מכוון להכלה – יש לתכנן מראש את הפרויקט כך שיהיה נגיש ומותאם לקהלים שונים:

• שימוש בשפה פשוטה וברורה – אחד החסמים המרכזיים להשתתפות במדע אזרחי הוא השפה. פרויקטים רבים עושים שימוש במונחים מדעיים מורכבים, הוראות לא ברורות או ממשקים שאינם אינטואיטיביים. עבור משתתפים ללא רקע מדעי ובפועל עבור כלל המשתתפים, שפה זו עלולה ליצור תחושת ניכור ואף חוסר מסוגלות. שימוש בשפה פשוטה אינו רק “הנגשה טכנית”, אלא שינוי תפיסתי: מעבר מהנחה שהמשתתפים צריכים “להתאים את עצמם למדע”, להכרה בכך שהמדע צריך להיות נגיש ומובן לציבור הרחב. המשמעות היא:
  • ניסוח הוראות ברורות וקצרות
  • הימנעות ממונחים מקצועיים או הסבר שלהם
  • שימוש בדוגמאות מהחיים

למשל בפרויקטים של ניטור מינים, שימוש במדריכים חזותיים (תמונות, אייקונים) במקום מונחים טקסונומיים מורכבים מגדיל משמעותית את ההשתתפות.

• התאמה תרבותית – הכלה במדע אזרחי מחייבת התייחסות להקשר התרבותי של המשתתפים. פרויקט שאינו מותאם תרבותית עלול שלא להיות רלוונטי או אף להיתפס כפוגעני. התאמה תרבותית כוללת:
  • הכרה בערכים, אמונות ופרקטיקות מקומיות
  • התאמת זמני פעילות לאורח החיים (למשל שבתות, חגים)
  • שימוש בדוגמאות ותכנים שמדברים לקהילה
  • תרגום לשפה המדוברת של הקהילה (למשל ערבית ורוסית)
  • הכרה בידע מסורתי או מקומי

למשל, בקהילות ילידיות כמו בדואים בישראל, שילוב ידע מסורתי על עונות, בעלי חיים (גששות) או צמחייה אינו רק תוספת אלא מרכיב מרכזי במחקר.

• גיוון בדרכי השתתפות – לא כל המשתתפים יכולים או רוצים להשתתף באותו אופן. פרויקטים רבים נשענים על מודל אחד (למשל: איסוף נתונים בשטח), אך מודל כזה עלול להדיר אוכלוסיות מסוימות. לכן, חשוב לאפשר מגוון דרכי השתתפות:
  • השתתפות חד־פעמית לעומת מתמשכת
  • פעילות פיזית לעומת פעילות מקוונת
  • השתתפות בתכנון המיזם, איסוף נתונים, ניתוח, הסברה או הובלה של הפרויקט
  • השתתפות קבוצתית (משפחות, בתי ספר)

למשל במיזמים המבוססים על איסוף נתונים בשטח, כדאי לאפשר גם זיהוי מינים דרך תמונות בבית, השתתפות בדיונים קהילתיים, יצירת תכנים (פוסטרים, סרטונים). כאשר מגוונים את דרכי השתתפות מאפשרים לכל אדם למצוא את מקומו, בהתאם ליכולות, לזמן ולעניין שלו.

• התאמת כלים טכנולוגיים – הטכנולוגיה היא מרכיב מרכזי במדע אזרחי, אך גם מקור להדרה. לא לכל המשתתפים יש גישה למכשירים מתקדמים, חיבור אינטרנט יציב או מיומנויות דיגיטליות. בישראל אמנם יש פחות בעיה יחסית למקומות אחרים בעולם, אבל לעיתים יש קושי עם חיבור לאינטרנט בשטח הפתוח. הטכנולוגיה צריכה להיות אמצעי ולא תנאי סף להשתתפות. לכן, יש לתכנן כלים טכנולוגיים נגישים:
  • אפליקציות פשוטות לשימוש
  • אפשרות לדיווח ידני (נייר, טלפון)
  • שימוש בתמונות וסמלים במקום טקסט
  • הדרכות טכנולוגיות למשתתפים (למשל סרטונים שמסבירים איך להוריד ולהשתמש ב-eBird או iNaturalist)

כך למשל פרויקטים המאפשרים דיווח גם דרך WhatsApp או טפסים פשוטים מצליחים להגיע לקהלים רחבים יותר.

4. בניית אמון ויחסים ארוכי טווח – פרויקטים מצליחים נשענים על קשרים מתמשכים עם הקהילה. יש להבטיח 

תקשורת שוטפת עם המשתתפים, תמיכה והכשרה, משוב למשתתפים. אלו מרכיבים חשובים בכל פרויקט, אבל בהקשר של גיוון והכלה, מקבלים תפקיד נוסף – לא רק לשפר ביצועים, אלא לאפשר בכלל כניסה והישארות של אנשים שונים בפרויקט. כאשר למשתתפים יש תחושה ש”מישהו שומע אותי” – יש יותר סיכוי שאנשים יבואו ויישארו בפרויקט. יחס אישי, בפרט בקרב אוכלוסיות מודרות הוא אמצעי קריטי לשילובן במדע אזרחי. 

5. התמודדות עם יחסי כוח – יש להכיר בכך שלמדע יש היסטוריה של הדרה, במיוחד כלפי קבוצות מסוימות. לכן יש לפעול באופן מודע ליצירת שוויון למשל ע”י הגדרה ברורה של תפקידים, שיתוף בהחלטות, שקיפות לגבי בעלות על נתונים וכו’. גם שקיפות לגבי שימוש בנתונים, השפעה ושימוש בתוצאות חשובים בכל פרויקט, אבל בהקשר של גיוון והכלה, זה קריטי להוגנות ולהשתתפות עצמה. שקיפות לגבי שימוש בתוצאות מונע תחושת ניצול, בונה תחושת אמון ומייצר מניע להתמדה שקשה בקרב אוכלוסיות מודרות.

6. תמיכה ארגונית ומדיניות – כדי להבטיח הכלה לאורך זמן, נדרש גיבוי של מוסדות לשם הכשרת צוותים, הקצאת משאבים ושילוב עקרונות הכלה במדיניות. כדאי לייצר שיתופי פעולה עם ארגונים המתמחים בעבודה עם אוכלוסיות מגוונות כדי לבנות יחד ולהתאים את הפעילות לקהלים השונים.

לסיכום, גיוון והכלה במדע אזרחי הם תנאי מרכזי להצלחתו. מעבר להיותם ערכים מוסריים, הם תורמים באופן ישיר לאיכות המחקר, לרלוונטיות שלו וליכולת שלו להשפיע על החברה. עם זאת, קיימים עדיין פערים משמעותיים בהשתתפות, הנובעים מחסמים מבניים, חברתיים ותרבותיים. כדי להתמודד עם פערים אלו, יש לעבור מגישה של “שיתוף הציבור” לגישה של שותפות אמיתית, שבה קהילות מגוונות הן חלק בלתי נפרד מהמחקר – מהגדרת הבעיה ועד יישום הפתרונות. מדובר בשינוי תפיסתי של איך לעשות מדע ואיך לנהל פרוייקטים, אך זהו שינוי שחשוב וכדאי לעשות אותו.

דוגמאות מהשטח

מדע קהילתי בקרית שמונה

“אקדמיה בכיכר” היא יוזמה חברתית-קהילתית בגליל העליון, שמטרתה ליצור דיאלוג אינטלקטואלי, חברתי ואקטיביסטי בין האקדמיה לקהילות האזור. היוזמה מחברת בין תושבים מקבוצות מגוונות, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, עירוניים וכפריים, באמצעות קורסים, סיורים ואירועי שיח המתקיימים במוסדות קהילתיים בגליל ובגולן. הפעילות מבקשת לצמצם פערי ידע וחסמים חברתיים, לעודד למידה משותפת ומעורבות אזרחית, ולבנות קהילה לומדת המקדמת שיח ביקורתי, שוויוני ומשתף סביב ידע אקדמי ומקומי. 

בין הפרויקטים של אקדמיה בכיכר מתקיים מיזם מדע קהילתי במסגרתו תושבים אוספים נתונים אקולוגיים בשטחים נבחרים של קריית שמונה כחלק מהיערכות לתכנון, פיתוח ושיקום האזורים. אתגר מרכזי במחקר ותכנון סטנדרטיים הוא הצורך בשינוי תודעה אצל החוקרים ומעבר ממחקר מדעי בלבד למחקר תומך תכנון אשר מתחשב בצרכי קהילה מגוונים ומתמודד עם חילוקי דעות בין קבוצות פעילים שונות בעיר. המיזם מדע קהילתי יוצר מסגרת לשיח בין האקדמיה לבין תושבי העיר ומקבלי ההחלטות. הצגת תוצאות הניטור לגורמי התכנון תורמת לדיוק ושיפור של תהליך התכנון עצמו.

בעבר התקיים גם מיזם של מתנדבים שדגמו את איכות המים בנחל הזהב במסגרת הקורס ‘מים “נקיים” או “מזוהמים”: ניטור בעיר הנחלים’, בשיתוף עם המכללה האקדמית תל-חי. 

מדע אזרחי מותאם קהילה

פרויקט Extreme Citizen Science (ExCiteS) של University College London, פועל עם קהילות ילידיות ומוחלשות באזורים שונים בעולם – למשל עם קהילות פיגמאים בקונגו, רועי צאן בקניה וקהילות באמזונס. מטרת המיזם היא לאפשר לאנשים שבדרך כלל מודרים ממחקר ומקבלת החלטות סביבתיות להשתתף באופן פעיל ביצירת ידע מדעי.

במקום לצפות מהקהילות להתאים את עצמן לכלים מדעיים מערביים, הפרויקט בונה יחד איתן כלים מותאמים לשפה, לתרבות ולאורח החיים המקומי. המשתתפים אוספים מידע על כריתת יערות, ציד, מקורות מים ושינויים סביבתיים באמצעות אפליקציות פשוטות, מפות ותיעוד קהילתי. הידע המקומי נחשב שווה ערך לידע האקדמי, והקהילות משתמשות בנתונים כדי להגן על זכויותיהן, להשפיע על מדיניות סביבתית ולשמור על המשאבים שלהן.

המיזם נותן מקום לקבוצות שלרוב אינן מיוצגות במדע – אוכלוסיות ילידיות, כפריות ועניות ומאפשר להן לא רק להשתתף באיסוף מידע אלא גם לקבוע מה חשוב לחקור ואיך להשתמש בידע שנוצר.

מקורות

Dawson, E. (2018).Reimagining publics and (non) participation: Exploring exclusion from science communication through the experiences of low-income, minority ethnic groups. Public Understanding of Science, 27(7), 772–786. https://doi.org/10.1177/0963662517750072

Guevara, C., & Bell, P. (2021). Designing and participating in community and citizen science efforts to support equity and justice. STEM Teaching Tools (Brief No. 74). https://stemteachingtools.org/brief/74

National Academies of Sciences, Engineering, and Medicine. (2018). Learning through citizen science: Enhancing opportunities by design. National Academies Press. https://doi.org/10.17226/25183

Pandya, R. E. (2012). A framework for engaging diverse communities in citizen science in the US. Frontiers in Ecology and the Environment, 10(6), 314–317. https://doi.org/10.1890/110207

Pateman, R. M., Dyke, A., & West, S. E. (2021). The diversity of participants in environmental citizen science. Citizen Science: Theory and Practice, 6(1), 1–14. https://doi.org/10.5334/cstp.369

נספח: צ’ק-ליסט לבדיקה עצמית של הגיוון וההכלה במיזם מדע אזרחי

ניתן להשתמש במסמך זה גם כטופס הערכה ע”י סימון תשובה – כן / חלקית / לא. אם רוב התשובות הן “כן” – הפרויקט מתקדם לכיוון הכלה אמיתית, אם רובן “חלקית” – יש פוטנציאל לשיפור, ואם רובן “לא” – יש סיכון להדרה במיזם. תוכלו להיעזר בהצעות שלעיל לשיפור המיזם שלכם.

תכנון הפרויקט

☐ האם הקהילה הייתה שותפה בהגדרת שאלת המחקר?

☐ האם הפרויקט עוסק בנושא רלוונטי לקהילה המקומית?

☐ האם הוגדרו מטרות גם חברתיות/קהילתיות (ולא רק מדעיות)?

☐ האם זוהו מראש קבוצות מודרות או פחות מיוצגות?

ייצוג והשתתפות

☐ האם יש מגוון משתתפים (גיל, מגדר, רקע תרבותי, אזור)?

☐ האם נעשה מאמץ אקטיבי לגייס אוכלוסיות שאינן משתתפות בדרך כלל?

☐ האם קיימות דרכי השתתפות שונות (חד פעמי / מתמשך / מקוון / פיזי)?

☐ האם המשתתפים יכולים לבחור את רמת המעורבות שלהם?

נגישות ושפה

☐ האם השפה פשוטה וברורה?

☐ האם יש התאמה לשפות שונות בקהילה?

☐ האם נעשה שימוש באמצעים חזותיים (תמונות, סרטונים)?

☐ האם ההוראות ניתנות להבנה גם ללא רקע מדעי?

התאמה תרבותית

☐ האם הפרויקט מותאם לערכים, מנהגים ולוחות זמנים של הקהילה?

☐ האם נעשה שימוש בדוגמאות רלוונטיות תרבותית?

☐ האם הידע המקומי או המסורתי מוכר כבעל ערך?

☐ האם יש רגישות לנושאים תרבותיים או חברתיים?

יחסי כוח ושיתוף

☐ האם המשתתפים מעורבים בקבלת החלטות?

☐ האם יש שקיפות לגבי תהליך המחקר?

☐ האם יש בהירות לגבי בעלות על הנתונים?

☐ האם המשתתפים מקבלים קרדיט על תרומתם?

אמון ויחסים

☐ האם יש שותפים מקומיים (ארגונים, מובילי קהילה)?

☐ האם יש קשר מתמשך עם המשתתפים (ולא רק חד פעמי)?

☐ האם ניתן משוב למשתתפים על תרומתם?

☐ האם ברור למשתתפים איך הנתונים שלהם משמשים?